"אדם צובר זיכרונות כמו נמלים"
לא מזמן אמרה לי מתאמנת: "אני לא רוצה שזיכרונות העבר יכבידו עלי"
כמה אני מבינה אותה.
לא מזמן, הלכתי לבקר את הוריי בדיוק כשאמא שלי החליטה לסדר תמונות ואלבומים, הסתקרנתי, ישבתי והתחלתי להציץ באלבומים, ראיתי המון תמונות רומנטיות של הוריי מטיולים, מהחתונה, מירח הדבש שלהם מחייכים, מחוברים, קרובים, פתאום ראיתי אותם באור אחר ממה שהיה לי בתפיסה זכרתי שכילדה ראיתי אותם רבים וזה מה שנצרב לי בזיכרון... זו הייתה הארה וגם התראת השכמה! קדימה, להתעורר מהסיפורים שבניתי במשך שנים סביב הזוגיות שלהם!
בהמשך ראיתי גם תמונות משפחתיות, אוהבות, מחבקות, מקרבות, חמות ושוב פעם "חטפתי כאפה".
אני חושבת לעצמי איך יכולתי לזכור הרבה דברים שליליים ולא השארתי מספיק מקום לחוויות הנעימות והאוהבות?
יש לנו טבע כזה בני האדם "אדם צובר זיכרונות כמו נמלים" כתבה יונה וולך ושר אברהם טל. אגב, מחקרים הוכיחו את תעתועי הזיכרון (אבל זה כבר לפוסט אחר) לכן באמת עדיף להתקדם...
בקיצור, חזרתי הביתה, ישבתי והתחלתי לשחזר את כל מה שרק יכולתי מהחוויות הטובות בילדות: טיולים, אירועים משפחתיים, ימי הולדת, מתנות, הפתעות, חיבוקים, מחמאות, נשיקות... מה שלא היה מסובך במיוחד.
ואז מצאתי את הסימן שיזכיר לי להתמקד בחיובי, לזכור לאסוף את האירועים הנעימים והרגעים המתוקים האלה שיש כל יום - רכב האספנות בחצר של הוריי יזכיר לי לשים לכל אותם "ממתקים" ולשמור עליהם, הם יקרי ערך: אנשים מאירי פנים, מחמאות, מתאמנות, חברות, המשפחה שיש לי וכל הטוב שמגיע אלי גם אם במנות קטנות מידיי יום.
איזה "ממתק" תאספו מהיום הזה?
