גבולות פיזיים ומנטאליים של נשים
יש סיפור גבורה אחד שמשום מה לא מקבל מספיק תהודה בחנוכה. חנה בת מתתיהו, 178 לפני הספירה, בת הכהן הגדול נישאת לאלעזר בן חשמונאי.
אז תשאלו את מי זה מעניין? סבלתי מספיק בשיעורי היסטוריה בתיכון, אבל הסיפור הזה לא מניח לי ואני חייבת לשתף.
שלוש שנים לפני, אנטיוכוס הרביעי החל לגזור גזרות קשות על היהודים, בין השאר היה נהוג שכל אישה שנישאת מחויבת בליל החופה ללכת אל ההגמון של אנטיוכוס ושם הייתה נאנסת.
האכזריות הזאת גרמה לנשים רבות לא להסכים לנישואים.
חנה החליטה לשנות את הכללים: בחופה שלה היא פשטה את הבגדים מול בני משפחתה וחתנה והמראה המביש הזה גרם לאחיה לרצות להרוג אותה, אך היא עצרה אותם ואמרה: "שמעוני אחיי ודודיי ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה, הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני בידי ערל להתעלל בי?"
היא הזכירה להם את הנקמה של שמעון ולוי (הבנים של יעקב אבינו) בשכם שאנס את דינה אחותם. סיפור ארוך ומחריד בפני עצמו (יותר מאלף שנה לפני!)
היא שכנעה אותם והם החליטו לעשות מעשה ולקחו את חנה אל המלך ואמרו שמאחר והיא בת של כהן גדול ומכובד, מן הראוי שתגיע אל המלך ולא אל ההגמון ושם התנקשו בחייו. האירועים האלו גרמו לפרוץ מרד החשמונאים.
אישה צעירה אחת שינתה את הכללים ושמה סוף לשתיקה מול ההתעללות בנשים ונערות. בנוסף, היא גרמה לאיחוד בין נשים וגברים ובעם בכלל בתקופה של פילוג.
מה המחיר של השתיקה? למה יש נשים ששותקות? נשים שלא יודעות לשמור על הגבולות שלהן? כמה נשים נשארות עם הבושה שפגעו בהן ולא סוגרות חשבון עם הפוגע? לכמה נשים אומץ לצעוק כמו חנה "דיי! עד כאן!!!"?
בקליניקה הזדמן לי לעבוד עם נשים צעירות על גבולות, לצערי זה נושא שלא מדובר מספיק בגיל ההתבגרות ואפילו לא בגילאי הגן. גבולות יכולים להיות פיזיים כמו מגע ומרחב אישי שמתאים לעומת כזה המעורר אי נוחות ועד פגיעה ממשית. גבולות יכולים להיות גם מנטאליים, כמו ערכים, דפוסי התנהגות, שפה מילולית ועד כמה אלה נעימים או לא נעימים לנו.
לא מזמן קראתי פוסט בפייסבוק בו הכותבת תיארה איך גבר ברכבת הצמיד את הרגל שלו לשלה כך שהיא נאלצה להתכווץ על הכיסא. זו פלישה והטרדה. נשים חייבות ללמוד לשים גבולות!
אימון נשים ברחובות
אימון אישי
yisraelicoach