חוק המראות בחיים שלך
המרצה שלי סיפרה שמידי פעם גם לה, ממרום ניסיונה, השכלתה ומקצועיותה - יש "נפילות", גם היא שוגה לפעמים, גם היא עם כל הכלים שיש ברשותה ושהיא מלמדת כבר 45 מחזורי קורסים, מתקרבנת, משתבללת, מועדת במילותיה ובמעשיה.
אז פנה אליה מישהו ואמר לה בדיוק את זה: "כל מה שאת מלמדת ועם כל הניסיון שלך את נופלת?" והיא השיבה לו: "כן ותאר לך שלא היה לי את כל זה?"
אז יש שיאמרו "הסנדלר הולך יחף", איך אנחנו אוהבים לסנן את זה כשאנחנו רואים שלמישהו "לא הולך", כשלמדריכת הורים אין ילדים, כשיועץ זוגי הוא גרוש, כשלמכונאי התקלקל הרכב וכו'... אנחנו שופטים מיד.
אנשים רבים יודעים ש"הפוסל במומו פוסל" או כמו שאמא שלי הייתה אומרת: "הגמל לא רואה את הדבשת שלו". אבל מספיק עם הפתגמים...
אני מדברת על חוק המראות:
כל מה שאנחנו רואים באחר הוא השתקפות של חלקים בתוכנו.
בין אם אלה חלקים חיוביים שאנחנו נהנים לחלוק, שנמצאים ב"חדר האור": "גם אני שירתתי שם" "גם אני צמחונית" "גם אני למדתי במכללה הזאת" וכו'...
ובין אם אלה חלקים שליליים, רק שכאן אנחנו מפתחים סלידה, דחייה, כעס ואפילו טינה: "איזה קמצן" "היא שקרנית" "השכנים בבניין מלכלכים את הלובי והמעליות" "הם לא אמינים" וכו'... במקרה הזה, החלקים השנואים עלינו באחר, נמצאים אצלנו ב"חדר החושך", יש אנשים שיצליחו לזהות אותם, הם ימצאו איך החלק שהם לא אוהבים במישהו מתבטא אצלם בחיים, בתחום מסוים או באופן כללי ויחוללו שינוי בחייהם, יצמחו מזה ויש אנשים שיתכחשו להם "אני אף פעם לא שקרתי" "אני לעולם לא ארכל".
בתוך ה"שלם" שלנו יש גם וגם, חושך ואור.
הכל השתקפויות.
משימה לאמיצים בלבד!
כיתבו כמה שורות כאלה ומלאו אותן:
___________ מרגיז/ה אותי כי היא/הוא _____________
לדוגמה:
בעלי מרגיז אותי כי הוא לא מציע עזרה אף פעם.
אחרי שתמלאו לפחות חמש שורות יש לגלול למטה מתחת לתמונה...
המשך המשימה
כעת, אחרי שמילאת לפחות חמש שורות יש להחליף את השם שבקו הראשון ולרשום במקום - "אני".
לאחר מכן, לשים לב איך אנחנו בעצם מרגיזים את עצמנו, איפה נמצא הדבר המרגיז הזה בנו?
למשל על פי הדוגמה: אני מרגיזה אותי כי אני לא מציעה עזרה.
שאלות לצמיחה ושינוי:
מתי אני לא מציעה עזרה? למי אני לא מציעה עזרה? מתי יכולתי לעזור ולא עזרתי? איך אני עוזרת לבעלי? באילו מקרים אני כן עוזרת?