"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים"
אב ובנו טיילו על מסלול בין ההרים, לפתע הבן מעד ונפצע ברגלו, הוא צעק מכאב: "אההההה!"
להפתעתו שמע את אותה הצעקה מן ההר: "אההההה"
הילד השתומם וצעק: "מי זה?!" ושמע בחזרה: מי זה?!"
הוא התרגז וקרא: "אתה טיפש!" והקול ענה: "אתה טיפש!"
הבן כעס ופנה לאביו: "אבא, מה זה?"
האב בתגובה קרא בקול: "אתה נחמד מאוד" והקול ענה: "אתה נחמד מאוד"
האב צעק: "תודה לך" והקול השיב: "תודה לך"...
הבן היה מופתע אך לא הבין דבר.
הסביר לו האב: "קוראים לזה הדהוד, וזו גם האמת בחיים, החיים הם השתקפות של המעשים, מה שתיתן לאחרים תקבל חזרה".
והנה מה שקרה לי בקליניקה, מתאמנת הגיעה אלי וסיפרה על הקשיים שלה עם אימה, היא סיפרה שאין סיכוי לדבר איתה, היא פרימיטיבית, ביקורתית, לא מבינה כלום, אי אפשר לשתף אותה או לדבר איתה על שום דבר.
בכל זאת, נתתי לה משימה בהשתתפות אמא שלה ואמרתי לה שבמקרה הכי גרוע אמא תגיד "לא".
אחרי רבע שעה של הבעת התנגדות, דמעות ועידוד שלי היא יצאה לדרכה, לאחר שלושה ימים היא שלחה לי הודעה נרגשת "רק רציתי לעדכן אותך שהתגברתי על החשש וישבתי עם אמא" ואז היא שיתפה שגילתה באימא צדדים שלא הכירה ואמרה שאמא שלה בנאדם טוב ושיש בה רכות.
מעבר לתרגיל עצמו שהיה מאוד עוצמתי בהשפעתו על התפיסות שהיו לה ביחס לאמא שלה, תבניות וסטיגמות שהתנפצו, היא הבינה שהיא חוותה בחזרה את מה שנתנה עד היום. ממש כמו בסיפור....
כשחשבה שאמא סגורה אמא הייתה סגורה.
כשחשבה שאמא פרימיטיבית היא קיבלה אמא פרימיטיבית.
כשחשבה שאמא ביקורתית אמא הייתה כלפיה ביקורתית.
כל מה שחשבה על אמא שלה התממש כי היא לא יכלה לראות באמא שלה משהו אחר.
אבל התרגיל הזה ריסק את הגבולות שהיו שם. והתגלתה אמא עם תכונות ומאפיינים חדשים.
זה כמובן משפיע על החלקים שהיו סגורים בתוכה כבת והשפיעו על מערכות היחסים שלה בכל מקום.
בסוף ההתכתבות בה המתאמנת עדכנה אותי היא כתבה: "הרבה פעמים זה לעשות את הצעד הראשון ואז דברים נראים פחות מאיימים".
יולי 050-5-952932