מה העומק של הפחד?
הרבה פעמים אנחנו מצדיקים את ההתנהגויות שלנו, אנחנו מאמינים שזו הייתה הדרך היחידה להתמודד עם הבעיה או עם הבן אדם שאתגר אותנו.
אנחנו פועלים באוטומט, לפעמים האוטומט הזה חי בנו שנים כל כך רבות, שאנחנו וההרגל הופכים אחד.
ההרגל הזה יכול להרוס לנו מערכות יחסים שלמות: עלבונות חוזרים ונשנים, אי הבנות גוררים כעסים, תסכול מצטבר שיוצרים כולם חוסר אמון וריחוק: מבני משפחה, מקשרים חברתיים, מזוגיות.
בדידות היא תוצאה של היאחזות בהרגלים מזיקים.
סכסוכים הם תוצאה של היאחזות בהרגלים מזיקים.
למה להיאחז באותו דפוס התנהגות זמן רב אם זה לא עובד?
כדי שמשהו טוב יכנס לחיים שלנו אנחנו חייבים לשחרר את הישן. את ההרגלים האוטומטים.
אושו תיאר זאת ממש טוב:
אדם הולך בשביל תלול בלילה, הוא מחליק אל עבר התהום, אך ברגע האחרון מצליח להיאחז בסבך ענפים, הוא צועק לעזרה וצעקותיו מהדהדות בחזרה אליו, איש לא שומע, הוא נאבק לאורך כל הלילה להיאחז בענפים כדי לא ליפול לתהום.
עם עלות השחר, מתבהר לו שממש מתחת לרגליו יש סלע גדול, לא תהום, הוא סבל כל כך הרבה כשנאחז מרוב פחד כשממש 15 ס"מ מתחת לרגליו יש אדמה יציבה ומנוחה לגופו.
ואושו מסכם:
"הפחד אינו עמוק יותר מחמישה עשר סנטימטרים".
