נטרול הרגל הייאוש
הכשל העיקרי שהיה לי בנישואים היה הייאוש או אולי יותר מדויק לומר אדישות: זה לחיות כל יום בהלך רוח שאין את מי לשנות, הוא לא ישתנה, אין לי שותף.
מה לא בסדר בזה?
לא בסדר לחיות יום יום באדישות, בחוסר הבעת עניין ועם תחושת אפתיה כלפי האדם שבחרנו לאהוב. כי כשאוהבים אנחנו מביעים עניין ומשתוקקים לאותו אדם, תיזכרו בימים ההם...
לא בסדר לדשן ולטפח מחשבות ש"הוא לא בסדר", כי כשלא טוב לי- אני צריכה להסתכל פנימה ולשנות בעצמי.
לא בסדר להתייאש, כי הרגל הייאוש גרוע מהייאוש עצמו, זה הייאוש ש"גומר" אותנו ולא המצב בבית עם בן הזוג, הייאוש מקפיא ואם לא טוב לנו, אז למה לבחור לעמוד במקום? חשוב דווקא עכשיו לנוע ולפעול.
מה שקורה זה, שהזוגיות שלנו משתקפת כמו מראה ומשקפת את היחס שלנו לעצמנו. זה מחזיר אותי אחורה לסיפור של מתאמנת שסיפרה בגילוי לב: "אני לא מאמינה בעצמי, לא יודעת לפרגן לעצמי, כל דבר שאני מנסה- נכשל, כל דבר שאני נוגעת בו, פשוט לא מצליח" ולמחשבות הללו התלוו אכילה מופרזת ועלייה במשקל. הזוגיות הייתה השתקפות.
בתהליך עבדנו על אהבה עצמית ואיתה התעצם הביטחון העצמי והאמון בעצמה: היא עמדה לראשונה בחייה מול קהל והרצתה על העסק שלה מבלי לצפות מבעלה למלא אותה בתמיכה ופרגון, נשבר הריחוק מבעלה: הם התחבקו לראשונה מזה זמן רב כשהוא עטף אותה בשמיכה בערב קריר ופחתה האכ
ילה הרגשית: היא הפסיקה לשתות משקאות ממותקים והחלה לאכול ירקות בכל ארוחה.
האדישות והייאוש הם חומרי גלם מצוינים לכיבוי התשוקה ושמחת החיים. הם מבססים קורבנות ומסכנות.
בשביל להיפטר מהם חייבים לעשות צעד אחד אמיץ.
ואחריו עוד שלושה.