סימנים המנבאים גירושים
נישואים מאושרים מבוססים על חברות אמת: כבוד הדדי, הנאה זה מחברת זו. בנישואים מאושרים בני הזוג מכירים הכרות אינטימית, הם יודעים מה בן הזוג אוהב ולא אוהב, מה המוזרויות שלהם, התקוות והחלומות. הם מעריכים זה את זו ומביעים חיבה במחוות גדולות כקטנות באופן יום יומי.
חברות אמת היא הדלק של הרומנטיקה משום שהיא מספקת את ההגנה הטובה ביותר נגד תחושות של עוינות בין בני הזוג. כך במקרים של קונפליקטים תהיה הכרעה של רגשות חיוביים, המחשבות החיוביות שלהם זה על זו כל כך חזקות עד שהן נוטות להתגבר על תחושותיהם השליליות. רק קונפליקט חריף מאוד יוציא אותם משיווי המשקל הזוגי. החיוביות שלהם מעוררת אופטימיות, יוצרת ציפיות חיוביות לחייהם המשותפים ומאפשרת להם לתת זה לזה ליהנות מהספק.
רגשות חיוביים שמבטאים בני זוג מאושרים נובעים מהבנה עמוקה הדדית, חיבור כזה נקרא "התכווננות". רוב בני הזוג צריכים לעבוד על ההתכווננות. ככל שבני זוג משפרים את ההתכווננות שלהם ואת ההכרות הם בונים את "בית הזוגיות האיתנה".
במקרים אחרים, זוגות נקלעים למלכודת זוגיות. מקום נורא בו שוכנים קונפליקטים אינסופיים, רגשות איומים ומחשבות שליליות על כוונות בן הזוג.
בנישואים מבוססים לבני הזוג יש תחושה משותפת של משמעות עמוקה. הם תומכים בתקוות ובשאיפות זה של זו ויוצרים תחושה של מטרה בחיים המשותפים עם כבוד והוקרה. בלעדיהם, בני הזוג ישאבו לסבבים אינסופיים של ויכוחים ויחושו בודדים.
ראוי לציין כי רוב הוויכוחים אינם פתירים, אך בני הזוג מבזבזים שנים בניסיון לשנות זה את דעתה של זו. הוויכוחים הללו נעוצים בהבדלים הבסיסיים באורח החיים, באישיות או בערכים. וויכוחים בשל ההבדלים הללו הינם חסרי תועלת. עליהם להבין את ההבדלים הללו ולחיות איתם ע"י כבוד והוקרה.
מה המצב אצלכם?
הנה הסימנים המנבאים גירושים:
1. פתיחה נוקשה- שיחה שמתחילה רע ממשיכה רע, פתיחת שיח בהטחת האשמות, עוקצנות, ביקורת או בוז היא מחסום חמור לפתרון חילוקי דעות. למילים יש מטען שלילי. ע"פ הסטטיסטיקה ב 96% מהמקרים אפשר לנבא תוצאתה של שיחה על סמך 3 הדקות הראשונות של כל אינטראקציה בת 15 דקות. פתיחה נוקשה חורצת את גורל השיחה לכישלון.
2. ארבעת פרשי האפוקליפסה על פי משנתו של ד"ר ג'ון גוטמן:
2.1. ביקורתיות- יש הבדל בין תלונה לבין ביקורת. תלונה מתמקדת בהתנהגות מסוימת או באירוע, לתלונה יש שלושה חלקים: 1) ככה אני מרגיש/ה 2) התייחסות לפעולה או האירוע 3) מה שאני צריך/ה או מעדיף/ה. לעומת זאת, ביקורת מבטאת רגשות שליליים או דעות שליליות לגבי האופי או האישיות של האחר.
2.2. בוז- נובע מתחושת עליונות של אחד מבני הזוג, צורה של חוסר כבוד, עוקצנות, הטחת עלבונות, גלגול עיניים, הומור עוין וציניות.
2.3. מגננה- כל צורה של מגננה רק מחריפה את המצב, כי מגננה היא "הבעיה היא לא בי, היא בך", אחת מצורות המגננה השכיחות ביותר היא "הקורבן התמים" המשדרת את המסר "למה תמיד אני אשם, מה עם הדברים הטובים שעשיתי...".
2.4. היאטמות- כששיחות מתחילות בפתיחה נוקשה, ממשיכות בבוז ומגננה בסופו של דבר אחד מבני הזוג יאטם. התנהגות ששכיחה יותר בקרב גברים.
3. הצפה- בדרך כלל אנשים משתמשים בהיאטמות כמנגנון הגנה כאשר הם מרגישים עומס פסיכולוגי וגופני, זוהי תחושה של הצפה. זה קורה כשהשליליות של בן הזוג כל כך עוצמתית ופתאומית שאנו נותרים בהלם. תחושה של חוסר אונים מול מתקפת הצלפות. ככל שאדם יותר מוצף על ידי הביקורתיות והבוז כך הוא הופך ליותר עירני לסימנים המנבאים שבן הזוג עומד להתפוצץ.
4. שפת גוף- הצפה גורמת למצוקה גופנית, אחת מהתגובות הפיזיולוגיות היא האצה של הדופק, כמו כן גם שינויים הורמונליים, כולל הפרשת אדרנלין, המעורר את "הלחם" או "ברח", לחץ הדם נוסק. כשהתדירות גבוהה יהיה קל לנבא גירושים.
הצפות חוזרות ונשנות ינבאו גירושים משתי סיבות:
1. הן מסמנות שלפחות אחד מבני הזוג חש מצוקה קשה בהתמודדות עם הזוגיות.
2. התגובות הגופניות, הדופק המואץ, הלחץ, ההזעה מסכלות את האפשרות לנהל שיחה מועילה ולפתור את הבעיות. כשהגוף בהילוך גבוה, הוא מגיב למערכת אזעקה קדמונית, הגוף מפרש את המצב כמסוכן.
מערכת כלי הדם והלב של הגבר מגיבה בעוצמה גבוהה יותר מזו של נשים, זמן ההתאוששות של גברים מאירוע של דחק ממושך. כך גם לגבי לחץ הדם, של הגבר יעלה גבוה יותר ויישאר גבוה זמן ממושך יותר. עימותים גובים מחיר גופני כבד יותר מהגבר. לכן גברים נוטים יותר להיאטם. ההבדל המגדרי הזה משפיע גם על החשיבה בעת חוויית המתח.
5. ניסיונות תיקון כושלים- חלק מהותי בדפוס של בני הזוג הוא אם ניסיונות התיקון מצליחים או נכשלים, אלה בעצם מאמצי בני הזוג למנוע את ההסלמה של המתח הגובר, למנוע הצפה. כשהם יעילים בכוחם להציל את הזוגיות מכיוון שעם הפחתת המתח, נמנעת ההצפה. תיקון לא יכול להישמע בזמן הצפה, בוז או מגננה.
6. זיכרונות רעים- כאשר מערכת היחסים טובעת בשליליות, אז לא רק ההווה והעתיד נמצאים בסיכון, אלא גם העבר המשותף. זוגות הנשאבים לשליליות, נוהגים לשכתב את העבר, באופן שלילי.
