תשליך
רובין שארמה מתאר שהמציאות היא כזאת כך שכל יצור אנושי - הוא בעל חולשות (כמו גם חוזקות), אנו עושים כמיטב יכולתנו בכל זמן ובכל מצב בהתאם לרמת המודעות שלנו.
כולנו נפגענו בחיינו, אפילו כמה פעמים, עלינו להבין שמי שפגע בנו עשה כמיטב יכולתו בהתבסס על רמת המודעות שלו, כשנבין זאת, נתחיל לחוש חמלה כלפי אותו אדם.
חמלה היא קבלת חלקים מתוך האדם גם כשאינם "עומדים" בציפיותינו או אינם "תואמים" לאמונותינו ולתפיסותינו.
בחמלה אנו מבינים כי הטעות של האדם היא פועל יוצא של תפיסותיו, הרגליו, התנהגותו ומייצגת את מה שמתחולל בתוכו ואינה מכוונת באופן אישי אלינו.
התנהגותו "הפוגענית" היא ייצוג של עולמו הפנימי!
כשאנו מבינים זאת, אנו בהחלט יכולים להתחיל לשחרר את הסבל שלנו... ולסלוח.
הסליחה היא לא קבלה של ההתנהגות הפוגעת. הסליחה היא לא קבלה של האדם לחיינו.
יש לנו בחירה אם לקבלו או לא.
הסליחה משחררת אותנו מלהמשיך לשאת את הרגשות הכואבים על גבינו: כעס, עלבון, טינה...
אלה רגשות שמחלישים אותנו.
ידוע שרגש הוא זמני...
כשקיבלתם ציון גבוה, כמה זמן הייתם מאושרים? חמש דקות? שעה? הרגשות מתפוגגים..
אם כך, מדוע להחזיק כעס כל כך הרבה שנים?
ג'ואן הליפקס, בהרצאת Ted שלה מתארת את החמלה ומגדירה אותה כיכולת לראות בבירור את טבעו של הסבל, לעמוד באומץ מולו ולהכיר בכך שאיננו נבדלים מהסבל.
מחקרים הוכיחו כי חמלה מפעילה אזורים במוח המעוררים לפעולה ובכך מעודדים לשנות את מצב הסבל.
מחקרים אף גילו שמצב חמלה משחרר דופאמין ואוקסיטוצין, מאזנים את לחץ הדם ומשפיעים לטובה על הבריאות ותוחלת החיים.
"אהבה וחמלה הינן צרכים. הן אינן מותרות. בלעדיהן האנושות לא תשרוד".
(דאלי לאמה)
שימו לב מתי אתם בחמלה כלפי מישהו, לא רחמים, רחמנות "מקטינה" את האדם מולנו ומקנה לנו תחושה שאנו נבדלים וטובים יותר. היא מעידה שוב, על רמת המודעות העצמית...
החליפו רחמים בחמלה. שימו לב איזה אדם אתם הופכים להיות בזכות תרגול חמלה וסליחה. תשומת לב זאת, היא בדיוק העיקר. התהליך הזה הוא העיקר. זה מה שישחרר מכם את הרגשות ה"קשים" שהחזקתם.
חתימה טובה !
תמונה: בים, בהשראת "התשליך" של חלק מיהודי אשכנז, אפשר לדמיין שאנחנו "משליכים" מעצמנו את הרגשות שאחזנו בהם בעקבות אירועים בהם נפגענו, לשחרר בושה, לשחרר אכזבה, לשחרר עלבון, לשחרר אשמה, לשחרר כעס, לשחרר שנאה, לשחרר עצב, לשחרר פחד, לשחרר ייאוש, לשחרר תסכול, לשחרר דאגה, לשחרר בדידות...